קריטלינסקי ואח' נ' פרפקט תעשיות אלומיניום לבניין בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם כנטען לתובע בעת עבודתו. התובע תובע את נזקיו לפי פקודת הנזיקין והמוסד לביטוח לאומי תובע את השבת הכספים ששילם לתובע בגין אותה פציעה.

התובע עבד בחברת פרפקט תעשיות אלומיניום לבנין בע"מ (הנתבעת 1 – שהתביעה נגדה נמחקה אך היא המשיכה להשתתף בהליכים כצד ג'). לטענתו הוא הגיע לאתר עבודה, ביתו של דוד כהן (נתבע 2), שבנה הקבלן קאסם עבד אלחאק (נתבע 3), לאחר תיאום עם מר כהן, אך לפני שמר כהן עצמו הגיע למקום. הוא נכנס לאתר הבניה והחל לרדת ביציקת הבטון שעליה אמורות היו להבנות אחר-כך המדרגות. באותו זמן לא היו שם מעקה וגם לא לוחות העץ שמניחים לרוחב גרם מדרגות בעת בנייתן. שם החליק התובע ונפצע.

מר כהן הכחיש שהתובע הגיע למקום בתיאום עמו, טען שהתובע כלל לא סיפר לו על פציעתו בסמוך למועד התרחשותה הנטען והטענה נודעה לאחר שנים מפניות טלפוניות הנוגעות לתביעה (בסיכומי הנתבעים נטען שהדבר נעשה בכוונה כדי למנוע מהם לברר את שמות עדי הראיה לאירוע הנטען ולתעד את מצב האתר). גם הוא וגם הקבלן ועובדיו טוענים שבמועד שבו טוען התובע שנפצע היו במקום מעקות מסודרים ולרוחב יציקת המדרגות קובעו לוחות עץ, דהיינו, האתר היה במצב מתאים לעבודה בטוחה. הקבלן גם טוען שבמועד הנטען כבר פינה את האתר (מר כהן מכחיש זאת).

מועד האירוע

התובע חתם על הודעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), שבה מצויינת שעת האירוע כ–11:30. במסמך שנכתב ע"י הרופאה המטפלת שלו, סמוך לאחר האירוע, צוינה שעתו: 15:30. בבית-המשפט העיד התובע שהאירוע קרה בשעת צהריים, בשעה אחת או שתיים. פערי זמן אלה מעוררים, לכל הפחות, ספקות, שהרי יש ביניהם הבדל ניכר שלא הוסבר כראוי. הניסיון ליישב את החלופות השונות ע"י בירור מועד הגעתו של התובע לטיפול רפואי לא סייע להבהיר את התמיהות.

העדים שהעידו והעדים שלא העידו

בכתב התביעה צויין שבעת התאונה סיעו לתובע "עוברי אורח". בתצהירו ובעדותו התברר שהיו אלה פועלים שעבדו במקום (מן הסתם, של הנתבע 3). התובע כנראה לא ניסה לברר את שמותיהם (לא באותו מעמד וגם לא אחר-כך) ולא זימן אותם לעדות. לעומת זאת הסתייע התובע בעדות חברו לעבודה, רן עטיה. לפי תצהירו, הוא עבד באותו אתר וביקר שם "פעמים רבות", לרבות ביום שאחרי התאונה שבה נפצע התובע. שיפוע הבטון, שהיה "הכנה למדרגות" היה חד, לא היו עליו פסי עץ ולא היה מעקה לצידו. הפער בין התצהיר הסדור והמנוסח כהלכה שעליו חתם מר עטיה לבין עדותו בע"פ, היה גדול. למעשה לא ניתן היה להציל מפי עד זה תשובות ממשיות בענינים רבים, למעט חזרה עיקשת על טענתו על העדר מעקה או פסי עץ ב"הכנה למדרגות" שבה נפצע התובע. קשה להתרשם לטובה מעדות שכזו. בין השאר אמר עד זה דברים חושפניים אלה: "אתה נכנס איתי לכל מיני דברים שאני לא רוצה להגיד דברים שאני אתחיל לגמגם...". על מה ולמה לא ירצה עד דובר אמת לדבר על עניינים כלשהם הנוגעים לאירוע שאודותיו הוא מעיד?

למעט עדות התובע עצמו, לא מיקמה אף עדות אחרת את התובע באתר התאונה במועד הנטען. מנהלו, איציק פרץ (שלעדות התובע הטיל עליו משימות) לא העיד. לא הוגש תיעוד אוטנטי של הנתבעת 1, כגון יומן עבודה, המעיד שהתובע אכן נשלח באותו יום לאותו אתר דווקא. משמע, עצם נוכחות התובע בביתו של מר כהן ביום פציעתו הנטענת מוכחת רק באמצעות עדות התובע.

סתירות בעדות התובע

בתצהירו טען התובע (סעיף 9) שעבודתו היתה עבודת כפיים שכללה טיפוס על פיגומים וקורות. בעדותו הכחיש זאת. בסעיף 28 לתצהירו טען שמאז התאונה אינו יכול לצאת לבדו לשטח והוא נזקק לעוזר. בחקירתו הנגדית נסוג מטענה זו והשיב שנזקק לעוזר רק במשך כחצי שנה אחרי התאונה. התובע גילה זכרון סלקטיבי לחלוטין כאשר נשאל אודות תאונות עבודה קודמות שלו – הוא לא זכר אותן, עד שעומת עם תיעוד שלהן וגם ניסה להמעיט מנזקן – גם זה בניגוד למסמכים.

תיאור האירוע

התובע נתן גרסאות שונות באשר לנסיבות פציעתו. דבריו מתוארים על דרך הציטוט במסמכים רפואיים שונים ובחוו"ד המומחים. אמנע מלהתפס לדקויות ניסוח של תיאורים אלה (מהם למדים הנתבעים סתירות שונות), שלא נוסחו ע"י התובע עצמו. הגרסה המוקדמת ביותר של האירוע שמצאתי מפיו של התובע עצמו ניתנה על-ידו למל"ל כשכתב "החלקתי על בטון בכניסה לבית". בהשוואה לגרסה שעליה מבוססת התביעה חסר בתיאור זה ענין (העדר) המדרגות ונראה שהמיקום המתואר ("בכניסה לבית"), לא מתאים למדרגות הפנימיות שבתוך הבית, שבהן נפצע התובע לפי טענתו במשפט. משמע, בין הגרסה שמסר התובע למל"ל לבין גרסתו בבית-המשפט הבדל הן באשר למיקום הפציעה והן באשר לסיבתה!

התובע תיאר את התאונה בסעיף 18 לתצהירו: "לפתע החלקתי על יציקת הבטון החלקה והתחלתי ליפול. בניסיון למנוע את נפילתי, באופן אינסטיקטיבי, תפסתי בידי הימנית (היא ידי הדומיננטית) את גרם המדרגות העליון, בעודי מחזיק את כל משקל גופי על יד אחת ומתחתי תהום עמוקה"..." בסוף חקירתו הנגדית תיאר התובע את האירוע באופן מעט שונה: במקום התאונה היה גרם מדרגות היורד בשני מהלכים מנוגדים. כשהגיע התובע למהלך המדרגות הנמוך מבין השניים הוא החליק, תפס בידו ביציקת החלק הגבוה ונתלה באוויר וכך נפגעה ידו הימנית. לטענתו עבדו במקום פועלים והם סייעו לו. משמע, שבחקירתו הנגדית של התובע נוסף לגרסתו שבתצהיר רכיב חשוב – שהוא נותר תלוי באוויר במשך שניות אחדות. לתיאור זה אין זכר בגרסאות קודמות של האירוע. הגרסה זו אינה נראית סבירה. אם רגליו של אדם מחליקות במורד קדימה וידו נאחזת בנקודת תמיכה עליונה, הרי שכאשר יאבדו רגליו את אחיזתן בקרקע ויתדרדרו קדימה, נקודת האחיזה של ידו תמצא אחורה ממרכז הכובד של גופו. בנסיבות כאלה הוא צפוי ליפול אחורה תוך עיקום היד – אך הוא אינו יכול להתלות באוויר אנכית כפי שטען התובע שקרה לו!

התאמת אתר הבניה לכניסת עובדים

התובע טען שבגרם המדרגות היצוק לא הונחו לוחות עץ או מעקות – וכך גם העיד חברו לעבודה, מר עטיה, שהגיע למקום בסמוך לאירוע, כנראה כדי לראות את סיבת נפילת התובע (אף שמעדותו לא ברור אם ירד גם למפלס שבו נפל התובע). העידו מר כהן, הקבלן ועובדיו, שבמקום היו מותקנים לוחות עץ לרוחב גרם המדרגות. עדויותיהם לא עורערו בחקירה הנגדית ונראו מהימנות. העדים הסבירו שמניחים לוחות אלה למחרת יציקת הבטון, שאז הבטון רך וניתן לנעוץ בו מסמרים. אם ממתינים עד שהבטון מתקשה הופך קיבוע לוחות העץ לקשה הרבה יותר (דורש יותר עבודה וזמן – משמע הוא עולה יותר), שכן הוא מחייב קידוח בבטון קשה.

והנה, מר עטיה העיד (עמ' 99) שבעת שהותקנו חלונות האלומיניום בבנין, זמן כלשהו אחרי התאונה הנטענת, היו מותקנים בגרם המדרגות לוחות העץ.

מר כהן העיד שהקבלן עבד באופן קפדני ומסודר – גידר את אתר הבניה והתחיל את עבודתו בהקמת מבנה שירותים ושולחן אוכל לעובדיו. הקבלן עצמו הסביר, שהנחת אותם לוחות, מיועדת להגן על עובדיו מפני תאונות ולהקל עליהם את התנועה באתר הבניה בעת שהם עובדים בו. הוא גם הזכיר, שהוא כפוף לביקורות של משרד העבודה. מהעדויות עולה, כזכור, שהנחת הלוחות על בטון בן יומו דורשת הרבה פחות מאמץ ועבודה מהנחתם על בטון שהתייבש. משמע, מכל בחינה שהיא, עדיף לקבלן להניח את הלוחות על בטון טרי ולא לעכב את הנחתם עד לאחר שהבטון התייבש. ובכל זאת, אם להאמין לתובע ולעדו מר עטיה, עיכב הקבלן את הנחת הלוחות עד אחרי שהבטון התייבש – והדבר אינו סביר כלל.

בסופו של דבר נשענת התביעה על גרסת התובע, ועל תיאורו את התאונה. נוכח הקשיים שתוארו קודם, לא שוכנעתי, שהתאונה התרחשה בכלל, או שהתרחשה במקום ובאופן שתיאר התובע. טענות הנתבעים נראות כאמינות וסבירות הרבה יותר מטענות התובע. לפיכך התביעה נדחית. בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ב, 26 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.